לחיות עם מגבלה נשימתית משמעותה לפגוש מדי יום את הפחד הקיומי הבסיסי ביותר שלנו: הפחד שלא יהיה מספיק אוויר, הפחד ממחנק.

זו ממש שאלת הביצה והתרנגולת – האם הפחד מחוסר באויר  מביא יותר התקפים או שמא ההתקפים הם אלה שיוצרים את הפחד – אין לזה באמת תשובה אחת.

מחלות כגון:

– אסתמה

– COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית)

– פגיעות נשימתיות על רקע עישון

– מחלות ויראליות כדלקת ריאות

– סרטן ריאות בשלבים הראשונים שלו

כל אלו מייצרות בדרכן קשיי נשימה כרוניים, אשר משאירים מתח תמידי במערכת הנשימה.

בגיל 40 וצפונה כשאנחנו רוצים להישאר פעילים, לעשות ספורט או פשוט לטייל בכיף, המגבלה הזו יכולה להרגיש כמו כלא של ממש המצמצם את צעדנו.
גם התחושה המתמדת של סכנה המרחפת מעל ראשנו גורמת לנו להקטין את תנועת החיים שבנו, מה שיוביל להזדקנות מואצת והחמרה בהתקפים.

איך אפשר לעזור?

זה עשוי להישמע פרדוקסלי – לטפל בנשימה כשהריאות פגועות – אך זו בדיוק הדרך הרפואית והתודעתית הנכונה. במחלות ריאה רבות הבעיה המרכזית היא לא רק להכניס אוויר, אלא לרוקן אותו במלואו כדי לפנות מקום לשאיפה נקייה וחדשה.
במקום הזה, עבודת תרגול נכונה עם נשימה יכולה בהחלט לסייע:

• טכניקות נשימה פונקציונליות ואימון סרעפתי: אנו מתרגלים נשימה דרך האף בלבד (המסננת, מחממת ומחטאת את האוויר) ולומדים להשתמש בשריר הסרעפת במקום בשרירי עזר צוואריים מתוחים. טכניקות כמו "נשימה בשפתיים קפוצות" (Pursed-lip breathing) עוזרות לשמור על דרכי האוויר פתוחות לזמן ממושך יותר ומקלות על הפינוי של אוויר כלוא.
  
  
• נשימה מלאה: תרגול של שאיפה איטית ונשיפה מלאה עד לריקון מלא של הריאות עוזרת ככלי למניעה והרחקת התקפי קוצר נשימה.
  
  
• שילוב תרפיית נשימה וריברסינג: מחלות ריאה מייצרות "טראומה נשימתית" – חרדה מובנית מכל תחושה של קוצר נשימה, מה שגורם להחמרה מיידית של הסימפטומים. בעזרת ריברסינג עדין ומבוקר (רק בנשימת אף!) אנו משחררים את הבהלה האוטומטית הזו מרמת התודעה. המטופל לומד לסמוך מחדש על הגוף שלו, להרחיב את טווחי התנועה של בית החזה ולנצל בצורה מקסימלית ואופטימלית את נפח הריאות הקיים.
  
  

אשמח לשמוע ממך, איך קוצר נשימה פיזי משפיע על רמת הביטחון והחופש שלך ביום-יום?